איגודים מקצועיים בתקופת שקיעת האימפריאליזם

 

ליאון טרוצקי[1]

 

קיים קו-אופי משותף אחד להתפתחות, או נכון יותר, להתנוונות של ארגונים איגוד-מקצועיים מודרניים בעולם כולו: זוהי התקרבותם אל כוח המדינה וגידולם יחד עמו. תהליך זה מאפיין במידה שווה את האיגודים המקצועיים הניטרליים, הסוציאל-דמוקרטים, הקומוניסטים וה"אנרכיסטים". עובדה זו, כשלעצמה, מראה כי המגמה לעבר "גידול ביחד" אינה מהותית לתורה זו או אחרת כי אם נובעת מתנאים חברתיים משותפים לכל האיגודים.

           

קפיטליזם מונופוליסטי אינו נשען על תחרות ויזמה פרטית חופשית אלא על שליטה ריכוזית. קליקות בעלי-ההון בראשות טראסטים רבי-עצמה, סינדיקטים, קבוצות בנקים וכו', משקיפים על החיים הכלכליים מאותן פסגות כמו כוח המדינה; והם דורשים על כל צעד ושעל את שיתוף הפעולה של זה האחרון. ואילו מן האיגודים המקצועיים בענפי התעשייה החשובים ביותר, נמנעת האפשרות של הפקת רווח מן התחרות בין המפעלים השונים. הם נאלצים לבוא לידי עימות עם יריב קפיטליסטי ריכוזי, הקשור קשר הדוק לכוח המדינה. מכאן ההזדקקות של האיגודים המקצועיים - במידה והם נשארים בעמדות רפורמיסטיות, היינו בעמדות של הסתגלות לקניין הפרטי - לסגל עצמם למדינה הקפיטליסטית ולבקש את שתוף הפעולה שלה. המשימה העיקרית בעיני הביורוקרטיה של התנועה האיגוד מקצועית הינה "שחרור" המדינה מחיבוקו של הקפיטליזם, החלשת תלותה בטראסטים, משיכתה לצדם. עמדה זו תואמת התאמה מלאה לעמדה החברתית של האריסטוקרטיה והביורוקרטיה הפועלית, הנלחמת בעבור פירורים מעוגת רווחי-העל של הקפיטליזם האימפריאליסטי. הביורוקרטים של מעמד הפועלים מתכוונים כמיטב יכולתם להוכיח למדינה ה"דמוקרטית" במעשה ובאומר עד כמה נאמנים וחיוניים הם בימי שלום ובעיקר בעתות מלחמה. בהפכו את האיגודים המקצועיים למכשירים של המדינה, אין הפשיזם מחדש דבר; הוא רק מביא לידי מסקניות את הנטיות הטבועות באימפריאליזם.

           

ארצות קולוניאליות וקולוניאליות-למחצה נמצאות תחת שליטה לא של הקפיטליזם המקומי כי אם של האימפריאליזם הזר, ברם, אין דבר זה מחליש, אלא להפך - מחזק את הצורך בקשרים ישירים יומיומיים בין אילי הקפיטליזם לבין הממשלות הכפופות להם באופן מהותי - ממשלות הארצות הקולוניאליות והקולוניאליות-למחצה. במידה בה יוצר הקפיטליזם האימפריאליסטי הן במושבות והן במושבות-למחצה רובד של אריסטוקרטיה וביורוקרטיה פועלית, זקוקים אלה האחרונים לתמיכה הממשלות הקולוניאליות והקולוניאליות-למחצה, כמגינים, אפוטרופוסים, ולעתים כבוררים. דבר זה מהווה את הבסיס החברתי העיקרי לאופי הבונפרטיסטי והבונפרטיסטי-למחצה של ממשלות המושבות וארצות נחשלות בכלל. כמו כן מהווה דבר זה בסיס לתלות האיגודים הרפורמיסטיים במדינה.

           

במכסיקו נהפכו האיגודים המקצועיים על ידי החוק למוסדות חצי-ממלכתיים וקבלו, מטבע הדברים, אופי טוטליטרי-למחצה. הפיכת האיגודים לממלכתיים נעשתה על פי השקפת המחוקקים - מתוך האינטרסים של הפועלים, על מנת להבטיח להם השפעה על הממשלה ועל החיים הכלכליים. אולם במידה בה שולט הקפיטליזם האימפריאליסטי הזר במדינה הלאומית, ובמידה בה מסוגל הוא בעזרת כוחות ריאקציוניים פנימיים, למגר את הדמוקרטיה הרופפת ולהעלות במקומה רודנות פשיסטית גלויה, במידה זו עשויה החקיקה המתייחסת לאיגוד-המקצועי להפוך על נקלה לנשק בידי הרודנות האימפריאליסטית.

 

סיסמאות למען שחרור האיגודים

 

ממה שנאמר עי כה נראה קל, ממבט ראשון, להסיק אה המסקנה כי האיגודים המקצועיים חדלים להיות איגודים מקצועיים בתקופת האימפריאליסטית. אין הם משאירים כמעט מקום לדמוקרטיה פועלית אשר בימים הטובים, כאשר המסחר החופשי שלט בזירה הכלכלית, היוותה את תוכן החיים הפנימיים של ארגוני-העבודה. בהעדר דמוקרטיה פועלית אין שום מאבק חופשי למען השפעה על חברי האיגודים המקצועיים יכול להתקיים. ומשום כך, נעלמת זירת העבודה העיקרית של מהפכנים בקרב האיגודים המקצועיים. ברם עמדה כזו תהא מוטעת מיסודה. איננו יכולים לבחור את הזירה והתנאים לפעילותנו כך שיהלמו את טעמינו. קשה לאין-ערוך יותר להיאבק במדינה טוטליטרית או טוטליטרית-למחצה למען השפעה על ההמונים העובדים, מאשר בדמוקרטיה. אותו דבר עצמו מתייחס לאיגודים-מקצועיים אשר גורלם משקף את השנוי בגורל המדינות הקפיטליסטיות. איננו יכולים לוותר על המאבק למען השפעה בקרב פועלי גרמניה רק משום שהמשטר הטוטליטרי מקשה מאד על עבודה כזו שם. באותה צורה בדיוק, איננו יכולים לוותר על המאבק בתוך ארגוני העבודה הכפייתיים שנוצרו על ידי הפשיזם. עוד פחות מכך יכולים אנו לוותר על עבודה פנימית שיטתית בקרב איגודים-מקצועיים מטיפוס טוטליטרי וטוטליטרי-למחצה רק משום היותם תלויים, במישרין או בעקיפין, במדינת-הפועלים, או משום שהביורוקרטיה מונעת מן המהפכנים את האפשרות לעבוד באופן חופשי בתוך האיגודים המקצועיים. צריך לנהל מאבק בכל התנאים הללו אשר נוצרו על ידי ההתפתחויות הקודמות, כולל טעויות מעמד-הפועלים ופשעי מנהיגיו. בארצות הפשיסטיות או הפשיסטיות-למחצה בלתי אפשרי להמשיך בעבודה מהפכנית שאינה מחתרתית, בלתי-חוקית, חתרנית. באיגודים הטוטליטריים והטוטליטריים-למחצה בלתי-אפשרי או כמעט בלתי-אפשרי להמשיך כל עבודה פרט לעבודה חתרנית. יש צורך לסגל עצמנו לתנאים הממשיים הקיימים באיגודים-המקצועיים של כל ארץ וארץ, על מנת לגייס את ההמונים, לא רק כנגד הבורגנות, אלא אף נגד המשטר הטוטליטרי בתוך האיגודים עצמם, וכנגד המנהיגים המשליטים משטר זה. הסיסמה הראשונית למאבק זה הינה עצמאות מלאה ובלתי-מותנית של האיגודים המקצועיים ביחס למדינה הקפיטליסטית. פירושו של דבר מאבק להפיכה האיגודים-המקצועיים למכשירים בידי השכבות הנרחבות של ההמונים המנוצלים, ולא מכשיריה של אריסטוקרטיה פועלית.

 

*  *   *

 

הסיסמה השניה הינה: דמוקרטיה איגוד-מקצועית. סיסמה שניה זו נובעת במישרין מן הראשונה ומניחה לשם מימושה - חופש מוחלט של האיגודים-המקצועיים מן המדינה האימפריאליסטית או הקולוניאלית.

 

במלים אחרות אין האיגודים המקצועיים בתקופה הנוכחית יכולים לשמש מכשירי הדמוקרטיה, בפשטות, כפי ששימשו בתקופת הקפיטליזם החופשי, ואין הם יכולים עוד להישאר ניטרליים מבחינה פוליטית, כלומר, להגביל עצמם לשמש את הצרכים היומיומיים של-מעמד-הפועלים. אין הם יכולים עוד להיות אנרכיסטיים, היינו, להתעלם מן ההשפעה המכרעת של המדינה בחיי עמים ומעמדות. אין הם יכולים עוד להיות רפורמיסטיים, משום שהתנאים האובייקטיבים אינם משאירים כל פתח לרפורמות רציניות וברות-קיימא כלשהן. האיגודים המקצועיים של תקופתנו יכולים או לשמש כמשיר משני של הקפיטליזם האימפריאליסטי להכנעה והשלטת משמעת בקרב הפועלים ולבלימת המהפכה, או, מצד שני, יכולים האיגודים-המקצועיים להפוך למכשירי התנועה המהפכנית של הפרולטריון.

 

הניטרליות של איגודים מקצועיים הינה באופן מוחלט ובלתי ניתן לתיקון נחלת-העבר, דבר שנעלם בד בבד עם הדמוקרטיה הבורגנית החופשית.

 

*   *  *

 

ממה שנאמר עד כה, נובע באופן ברור כי חרף ההתנוונות המתקדמת של איגודים מקצועיים וגידולם ביחד עם המדינה האימפריאליסטית, לא רק שאין העבודה בקרב האיגודים-המקצועיים מאבדת שמץ מחשיבותה, אלא נשארת כבעבר והופכת במובן מסוים אף חשובה יותר מתמיד עבור כל מפלגה מהפכנית. מדובר, בעיקרו של דבר, במאבק להשפעה בקרב מעמד-הפועלים. כל ארגון, כל מפלגה, כל קבוצה המרשה לעצמה עמדה אולטימטיבית ביחס לאיגוד המקצועי, היינו, מפנה את גבה למעשה למעמד הפועלים, רק משום חוסר סיפוקה מארגונו, כל ארגון כזה סופו כליה. וניתן לומר כי הכליה יאה לו.

 

* *  *

 

במידה בה בארצות הנחשלות משחק את התפקיד העיקרי לא הקפיטליזם הלאומי אלא הקפיטליזם הזר, תופסת הבורגנות הלאומית, במובן של עמדתה החברתית, עמדה הרבה פחות מרכזית מזו התואמת את התפתחות התעשייה. במידה בה ההון הזר אינו מייבא פועלים אלא מבצע פרולטריזציה של האוכלוסייה הילידה, מתחיל הפרולטריון המקומי במהרה לשחק את התפקיד החשוב ביותר בחיי הארץ. בתנאים אלה, נאלצת הממשלה הלאומית, במידה בה היא מנסה לגלות התנגדות להון הזר - להישען במידה זו או אחרת על הפרולטריון. מאידך, ממשלותיהן של אותן ארצות נחשלות, הסוברות כי אין מנוס או כי משתלם יותר עבורן לצעוד שכם אל שכם עם ההון הזר, הורסות את ארגוני העבודה ומייסדות משטר פחות או יותר טוטליטרי. כך, חולשת הבורגנות הלאומית, העדר מסורת של ממשל-עצמי במועצות מקומיות, לחץ הקפיטליזם הזר והגידול המהיר יחסית של הפרולטריון, כל אלה כורתים את הענף תחת משטר דמוקרטי יציב כלשהו. ממשלות הארצות הנחשלות, היינו ארצות קולוניאליות וקולוניאליות-למחצה, מקבלות יותר ויותר אופי בונפרטיסטי או בונפרטיסטי-למחצה; והן נבדלות זו מזו בכך שאחדות מנסות לפנות לכוון דמוקרטי, בבקשן תמיכה בקרב הפועלים והאיכרים, ואילו אחרות מכוננות צורה הקרובה לדיקטטורה צבאית-משטרתית. דבר זה קובע, כמו כן, את גורל האיגודים המקצועיים. הללו, או שהם עומדים תחת האפוטרופסות המיוחדת של המדינה, או שהם נתונים לרדיפות אכזריות. אפוטרופסות מצד המדינה מוכתבת על ידי שתי משימות העומדות בפניה: ראשית, לקרב את מעמד הפועלים ולהשיג תוך כך תמיכה לעמידה כנגד יומרות מופרזות מצד האימפריאליזם; ובאותה עת, להחדיר משמעת בקרב הפועלים עצמם על ידי החזקתם תחת פיקוח ביורוקרטיה.

         

*  *  *

                  

קפיטליזם מונופוליסטי והאיגודים

 

הקפיטליזם המונופוליסטי מוכן פחות ופחות להסכין עם עצמאות האיגודים המקצועיים. הוא דורש מן הביורוקרטיה הרפורמיסטית והאריסטוקרטיה הפועלית, המלקטים פירורים משולחנו, להפוך למשטרתו הפוליטית לנגד עיניו של מעמד-הפועלים. באם אין דבר זה מושג, מסולקת הביורוקרטיה הפועלית, ואת מקומה תופסים הפשיסטים. כל מאמצי האריסטוקרטיה הפועלית בשרות האימפריאליזם אינם יכולים בטווח הארוך להצילה מהרס.

         

התעצמות הסתירות המעמדיות בתוך כל ארץ, התעצמות הניגודים בין ארץ לארץ, יוצרות מצב בו יכול הקפיטליזם האימפריאליסטי לסבול (היינו, למשך זמן מסוים) ביורוקרטיה רפורמיסטית, רק במידה וזו האחרונה משמשת במישרין כבעל-מניות זעיר אך פעיל במפעליו האימפריאליסטים, בתכניותיו בתוך הארץ כמו גם בזירה העולמית. רפורמיזם חברתי חייב להפוך לאימפריאליזם חברתי על מנת להאריך את משך קיומו, אולם רק להאריכו ותו לא. מכיוון שלאורך דרך זו אין בדרך כלל מוצא.

         

האם פירושו של דבר כי בתקופה האימפריאליסטית איגודים מקצועיים עצמאיים הם מן הנמנע בדרך כלל? יהא זה מוטעה מיסודו להעמיד כך את השאלה. בלתי-אפשריים הם איגודים מקצועיים רפורמיסטיים עצמאיים או עצמאיים-למחצה. אפשריים לחלוטין איגודים מקצועיים מהפכניים אשר לא רק שאינם בעלי-מניות במדיניות האימפריאליסטית כי אם מציבים הם לעצמם כמשימה את מיגור שלטון הקפיטליזם. בתקופת שקיעת האימפריאליזם יכולים האיגודים המקצועיים להיות עצמאיים באמת רק במידה שהם בעלי הכרה את היותם, באופן פעיל, מכשירי המהפכה הפרולטרית. במובן זה, תכנית תביעות המעבר שנתקבלה על ידי הועידה האחרונה של האינטרנציונל הרביעי אינה רק תכנית פעולה למפלגה, כי אם הינה בקוויה היסודיים, אף תכנית פעולה לאיגודים המקצועיים.[2]

         

*   *  *

 

התפתחותן של ארצות נחשלות מאופיינת על ידי אופייה המשולב. במלים אחרות, המלה האחרונה של הטכנולוגיה, הכלכלה, המדיניות האימפריאליסטית - משולבת בארצות אלה בנחשלות ופרימיטיביות מסורתית. בחוק זה ניתן לצפות בתחומים המגוונים ביותר של התפתחות ארצות קולוניאליות וקולוניאליות-למחצה, כולל התחום של התנועה האיגוד-מקצועית. הקפיטליזם האימפריאליסטי פועל כאן במערומיו ובצורתו הצינית ביותר. הוא מעביר לקרקע בתולה את השיטות המושלמות ביותר של שלטונו הרודני .

                  

בקרב התנועה האיגוד-מקצועית בעולם כולו ניתן להבחין בתקופה האחרונה בתנודה ימינה ובביטול הדמוקרטיה הפנימית. באנגליה נמחצה "תנועת המיעוט" באיגודים המקצועיים (לא בלי סיוע מוסקבה); מנהיגי התנועה האיגוד-מקצועית הינם כיום, בעיקר במישור של מדיניות-החוץ, סוכניה הצייתניים של המפלגה השמרנית. בצרפת לא היה כל מקום לקיום עצמאי של איגודים מקצוענים סטליניסטים; הם התאחדו עם המכונים אנרכו-סינדיקליסטים בהנהגת ז'והו,[3] וכתוצאה מאיחוד זה היתה תזוזה כללית של התנועה האיגוד-מקצועית, לא שמאלה כי אם ימינה. הנהגת ה-ס .ג' .ט. הינה הסוכן הישיר והגלוי ביותר של הקפיטליזם האימפריאליסטי הצרפתי.

                  

בארה"ב עברה התנועה האיגוד-מקצועית היסטוריה נסערת ביותר, בשנים האחרונות. עלית ה-סי.איי.או. הינה הוכחה ניצחת למגמות המהפכניות בקרב ההמונים העמלים. ברם, מאלפת למדי וראויה לציון היא העובדה שהאיגוד המקצועי ה"שמאלי" החדש, זה אך נוסד וכבר נפל לזרועות הפלדה של המדינה האימפריאליסטית. המאבק בין אנשי הצמרת של ההתאגדות הישנה והחדשה פירושו במידה רבה מאבק למען אהדה ותמיכה של רוזבלט וממשלתו.

                  

לא פחות תיאורית, אם כי במובן שונה, היא תמונת ההתפתחות או התנוונות התנועה האיגוד-מקצועית בספרד. באיגודים-המקצועיים הסוציאליסטיים, נדחקו החוצה כל אותם יסודות מנהיגים אשר ייצגו במידה זו או אחרת את עצמאות התנועה האיגוד-מקצועית. באשר לאיגודים האנרכו-סינדיקליסטים, הם נהפכו למכשיר של הרפובליקנים הבורגנים; המנהיגים האנרכו-סינדיקליסטים היו לשרים בורגניים שמרנים. העובדה שתהפוכה זו התחוללה בתנאי מלחמת-אזרחים אינה גורעת ממשמעותה. מלחמה הינה ההמשך של אותה מדיניות גופא. היא מאיצה תהליכים, חושפת את קווי-האופי הבסיסיים שלהם, הורסת כל מה שרקוב, מזויף, דו-משמעי, וחושפת את כל המהותי במערומיו. תזוזת האיגודים המקצועיים ימינה נבעה מהתחדדות הסתירות המעמדיות והבינלאומיות. מנהיגי התנועה האיגוד-מקצועית חשו, או הבינו, או שהוברר להם כי העת אינה כשרה לשחק את משחק האופוזיציה. כל תנועה אופוזיציונית בקרב התנועה האיגוד-מקצועית, בעיקר בקרב הצמרת, מאיימת לעורר תנועת המונים סוערת וליצור קשיים עבור האימפריאליזם הלאומי. מכאן התנודה של האיגודים-המקצועיים ימינה, וביטול הדמוקרטיה הפועלית בקרב האיגודים. קו-האופי הבסיסי - התנודה לעבר משטר טוטליטרי - עובר דרך תנועת-העבודה בעולם כולו.

                  

עלינו להזכיר אף את הולנד, מקום שם לא רק התנועה הרפורמיסטית והאיגוד-מקצועית היתה משען נאמן לקפיטליזם האימפריאליסטי, כי אם גם הארגון המכונה אנרכו-סינדיקליסטי היה למעשה תחת פיקוח הממשלה האימפריאליסטית. מזכירו של ארגון זה, סניבלייט, למרות אהדהו האפלטונית לאינטרנציונל הרביעי, הרי כציר בפרלמנט ההולנדי היה מודאג מאד פן יפול זעם הממשלה על ארגונו האיגוד-מקצועי.

                  

בארה"ב, תפקידו של משרד-העבודה על הביורוקרטיה השמאלית שלו לכפוף את התנועה האיגוד-מקצועית למדינה הדמוקרטית, ויש להודות כי משימה זו התבצעה במידה של הצלחה.

                  

להלאמת הרכבות ושדות-הנפט במכסיקו אין, כמובן, דבר וחצי דבר עם סוציאליזם. זהו אמצעי של קפיטליזם ממלכתי בארץ נחשלת, המבקש בכך להגן על עצמו מחד - מפני האימפריאליזם הזר, ומאידך - מפני הפרולטריון שלו עצמו.

 

ניהול הרכבות, שדות-הנפט וכו', על ידי ארגוני עבודה - אין לו דבר וחצי דבר עם פיקוח פועלי על התעשייה, משום שביסודו של דבר מתבצע הניהול באמצעות ביורוקרטיה פועלית שאינה תלויה בפועלים, אך לעומת זאת - תלויה לחלוטין במדינה הבורגנית. אמצעי זה הננקט על ידי המעמד השליט משיג את מטרתו שהינה השלטת משמעת בקרב מעמד הפועלים, על ידי הגדילו את חריצותו בשרות האינטרסים המשותפים למדינה,אינטרסים הנראים על פני השטח כחופפים אח האינטרסים של מעמד-הפועלים עצמו. למעשה, מסתכם תפקידה של הבורגנות בכללו בחיסול האיגודים המקצועיים כמכשירי המאבק המעמדי והחלפתם בביורוקרטיה האיגוד-מקצועית כמכשיר הנהגת הפועלים על ידי המדינה הבורגנית. בתנאים אלה, תפקיד האבנגרד המהפכני לנהל מאבק למען עצמאות מוחלטת של האיגודים-המקצועיים והנהגת פיקוח פועלי למעשה על הביורוקרטיה האיגוד-מקצועית הנוכחית, הביורוקרטיה שנהפכה למנהלה של הרכבות, מפעלי הנפט וכו' .

 

*  *  *

 

מאורעות התקופה האחרונה (לפני המלחמה) הראו באופן ברור במיוחד כי האנרכיזם - אשר מבחינה תאורטית אינו אלא ליברליזם שהובא עד לקיצוניות - הווה באופן מעשי, תעמולה בדרכי שלום בתוך הרפובליקה הדמוקרטית שאת חסותה בקש. אם נתעלם מפעולות הטרוריסטיות אינדיבידואליות, וכו', האנרכיזם, כשיטת מדיניות ותנועה המונית, הציג רק חומר תעמולה תחת הגנתם השלווה של החוקים. בתנאי משבר עשו תמיד האנרכיסטים את ההפך ממה שהטיפו בעתות שלום. דבר זה צוין על ידי מרכס עצמו בקשר לקומונה הפריסאית. והדבר נשנה בקנה-מידה עצום הרבה יותר בניסיון המהפכה הספרדית.

 

איגודים דמוקרטיים, במובן הישן של המונח, גופים כגון אלה אשר במסגרת אותו ארגון המוני נאבקים זרמים שונים באופן פחות או יותר חופשי, אינם מסוגלים עוד להתקיים. כשם שבלתי ניתן להשיב חזרה את המדינה הבורגנית-דמוקרטית, כך בלתי ניתן להשיב חזרה את הדמוקרטיה הפועלית הישנה. גורל האחת משקף את גורל השניה. למעשה, את עצמאות האיגודים המקצועיים במובן המעמדי בקשריהם עם המדינה הבורגנית - ניתן להבטיח אך ורק על ידי הנהגה מהפכנית לחלוטין, היא הנהגת האינטרנציונל הרביעי. הנהגה זו, כמובן, חייבת ומסוגלת להיות רציונלית ולהבטיח לאיגודים את מירב הדמוקרטיה שתיתכן בתנאים המוחשיים הנוכחיים. אולם בלי ההנהגה הפוליטית של האינטרנציונל הרביעי עצמאות האיגודים המקצועיים אינה אפשרית.

 

הערות