נכתב על ידי: ליאון טרוצקי
פורסם על ידי: לא ידוע
מקור: לא ידוע
קידוד רשת: גל.י
1. המאורעות באוסטריה[2] הבאים לאחר המאורעות בגרמניה, מניחים את המצבה על הרפורמיזם ה"קלסי". מכאן ואילך רק המנהיגים המטומטמים ביותר של התנועה האיגוד-מקצועית באנגלייה ובארה"ב וחסידם הצרפתי ז'והו[3], נשיא האינטרנציונל השני, ואנדר ולדה ואיכטיוזאורים פוליטיים דומים יעזו לדבר בגלוי על הפרספקטיבה של התפתחות שלווה, רפורמות דמוקרטיות וכו'.
הרוב המכריע של הרפורמיסטיים מתקשטים כעת במודע בצבעים חדשים. הרפורמיזם נכנע כעת לאינסוף הגוונים של הצנטריזם השליטים בשטח בתנועת הפועלים ברוב הארצות. דבר זה יוצר מצב חדש לחלוטין ובמובן מסוים, חסר תקדים בשביל העבודה הפוליטית ברוח המרכסיזם המהפכני (בולשביזם).
האינטרנציונל החדש יכול להתפתח בעיקר על חשבון המגמות והארגונים הקיימים כיום. יחד עם זאת, לא יכול האינטרנציונל החדש ליצור את עצמו אלא דרך מאבק עקיב כנגד צנטריזם. בתנאים אלה אי-התפשרות אידיאולוגית ומדיניות גמישה של חזית מאוחדת משמשים כשני כלי-נשק להשגת אותה מטרה.
2. יש להבין בראש וראשונה את התכונות האופייניות של הצנטריזם המודרני. אין זה קל: ראשית, משום שהצנטריזם הודות לאמורפיות (חוסר מבנה) האורגני שלו, נכנע בקושי להגדרה חיובית; הוא מאופיין במידה גדולה הרבה יותר על ידי מה שהוא חסר מאשר על ידי מה שהוא מכיל.
שנית, מעולם לא התהדר הצנטריזם בכל צבעי הקשת במידה שהוא עושה זאת כיום, משום שמעולם לא היו שורות מעמד הפועלים נמצאים בתסיסה כמו בתקופה הנוכחית. תסיסה פוליטית, בעצם מהות המונח, משמעה היערכות מחדש, העתקה בין שני קטבים, מרקסיזם ורפורמיזם; כלומר, המעבר דרך הדרגות השונות של הצנטריזם.
3. ככל שתהיה הגדרת הצנטריזם קשה, משום שתמיד יש לו אופי "נסיבתי", אנו יכולים וחייבים להציג את המאפיינים היוצאים מן הכלל ואת המיוחדויות של ההתארגנויות הצנטריסטיות שמוצאן מן המשבר של האינטרנציונלים השני והשלישי.
א. בשטח התיאורטי, הצנטריזם הוא אמורפי ואקלקטי. [4] ככל שהדבר אפשרי הוא נמנע מהתחייבויות תיאורטיות ונוטה (בדבור) לתת העדפה ל"פרקטיקה המהפכנית" על התיאוריה, מבלי להבין כי רק תיאוריה מרכסיסטית יכולה להקנות לפרקטיקה כוון מהפכני.
ב. בתחום האידיאולוגיה לצנטריזם צורת קיום טפילית: כנגד מרכסיסטים מהפכנים הוא חוזר על הנימוקים המנשביקים הישנים (מרטוב, אכסלרוד, פלכאנוב), [5]כרגיל מבלי לחשוד בכך; מצד שני את הנימוקים העיקריים כנגד הימין הוא משאיל מן המרכסיסטים, כלומר בראש ובראשונה מן הבולשביקים-לניניסטים, בהקהותו את הקצה החד של הביקורת, בהימנעו ממסקנות מעשיות, ועל ידי כך הופך הוא את ביקורתם לחסרת משמעות.
ג. צנטריסט נכון תמיד להצהיר על עוינותו לרפורמיזם; אולם הוא אינו מזכיר את הצנטריזם. יתר על כן הוא מעריך את עצם ההגדרה של צנטריזם כ-"בלתי-ברורה", "שרירותית", וכו'; במילים אחרות, אין הצנטריזם אוהב להיקרא בשמו.
ד. צנטריסט, לעולם חסר ביטחון לגבי עמדתו ושיטותיו, מביט בשנאה על העיקרון המהפכני: להצהיר מהו המצב לאמיתו. הוא נוטה להשתמש בטכסיסים אישיים ובדיפלומטיה זעיר-ארגונית כתחליף למדיניות עקרונית.
ה. הצנטריזם נמצא תמיד במצב של תלות רוחנית בקבוצות ימניות, נוטה להתרפס לפני היותר מתונים, לשתוק על חטאיהם האופורטוניסטיים ולהסוות את פעולותיהם בפני הפועלים.
ו. את הססנותו מכסה הצנטריסם תכופות ע"י התייחסות לסכנה של "סקטאריות" ("כיתתיות"), אשר בה הוא מבין לא פסיביות תעמולתית-מפשטת (מן הסוג הבורדיגיסטי [6]) אלא תשומת לב פעילה לטוהר עקרונות, בהירות עמדה, עקביות פוליטית, שלמות ארגונית.
ז. הצנטריסט תופס מקום בין האופורטוניסט והמרכסיסט האנלוגי במידת מה לזה שתופס הזעיר-בורגני בין הקפיטליסט והפרולטר: הוא כורע ברך לפני הראשון ומתעב את השני.
ח. בזירה הבינלאומית מגדיר הצנטריזם עצמו אם לא על ידי עיוורון אלא על ידי קוצר-ראות: אין הוא מבין כי בתקופתנו, אין מפלגה מהפכנית ארצית יכולה להיבנות אלא כחלק של מפלגה בינלאומית. בבחירת בני בריתו הבינלאומיים מבחין הצנטריסט עוד פחות מאשר בארצו.
ט. הצנטריזם רואה במדיניות הקרמלין רק סטייה "אולטרה-שמאלית", הרפתקנות, פוטשיזם, בהתעלמו מן הזגזגים האופורטוניסטיים הימניים (קואומינטנג, הועדה האנגלו-רוסית [7] , מדיניות חוץ פציפיסטית, הגוש האנטי-פשיסטי וכו).
י. צנטריסט נכון לבטוח תמיד במדיניות של חזית מאוחדת ברוקנו אותה מתוכנה המהפכני ובהפכו אותה משיטה טקטית לעקרון עליון.
י. צנטריסט נכון לבטוח תמיד במדיניות של חזית מאוחדת ברוקנו אותה מתוכנה המהפכני ובהפכו אותה משיטה טקטית לעקרון עליון.
יא. צנטריסט נכון לפנות להטפת מוסר פתטית על מנת לכסות על ריקנותו האידיאולוגית; אין הוא מבין כי מוסר מהפכני יכול להיווצר רק על הבסיס של דוקטרינה מהפכנית ומדיניות מהפכנית.
תחת לחץ התנאים עשוי הצנטריסט האקלקטי לקבל אף את המסקנות הקיצוניות ביותר רק על מנת לסגת מהן לאחר מכן בפעילות. בקבלו את הדיקטטורה של הפרולטריון ישאיר הוא שוליים רחבים לפרשנות אופורטוניסטית; בהצהירו על הצורך באינטרנציונל רביעי יפעל הוא לבנות אינטרנציונל ה-½ 2 וכו'.
4. הדוגמה הזדונית ביותר של צנטריזם היא, אם תרצו, הקבוצה הגרמנית "התחלה מחדש" (Neubeginnen). בחוזרה באופו שטחי על הביקורת המרקסיסטית על הרפורמיזם, מגיעה היא למסקנה שכל אסונות מעמד הפועלים נובעים מפילוגים וכי הישועה טמונה בשמירה על אחדות המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות. אדונים אלה מציבים את המשמעת הארגונית של ולס (Wels) ושות' מעל לאינטרסים ההיסטוריים של הפרולטריון. מאחר וולס ושות' כופפים את המפלגה למשמעת הבורגנות, מייצגת קבוצת "ההתחלה מחדש" במציאות, עטופה בביקורת שמאלית גנובה מן המרכסיסטים, סוכנות רבת-נזק של הסדר הבורגני, אף אם זו סוכנות בדרגה השניה.
5. הגוף המכונה לשכת לונדון (כעת אמסטרדם) מייצג ניסיון ליצור נקודת מוקד בינלאומית עבור אקלקטיות צנטריסטית, אשר סביבה מנסות קבוצות ימניות-אופורטוניסטיות ושמאליית-אופורטוניסטיות אשר אינן מעזות לבחור באופן סופי כיוון ודגל להתאחד.
במקרה זה, כמו באחרים מנסים הצנטריסטים להדריך את התנועה לנטות לאורך דרך אלכסונית. הגורמים המרכיבים את הגוש מושכים לכוונים מנוגדים.
ה-NAP (מפלגת הפועלים הלאומית בגרמניה) נעה בזהירות לעבר האינטרנציונל השני; ה-ILP (מפלגת הפועלים העצמאית באנגליה) נעה באופן חלקי לעבר האינטרנציונל השלישי ובאופן חלקי - לעבר הרביעי; ה-SAP (מפלגת הפועלים הסוציאליסטית של גרמניה) וה-OSP (המפלגה הסוציאליסטית העצמאית של הולנד) משנות כיוון ומפקפקות לכיוון האינטרנציונל הרביעי.
בנצלו ובשמרו את האמורפיות האידיאולוגית של כל משתתפיו ובנסותו להתחרות בעבודה של יצירת אינטרנציונל חדש, משחק הגוש של "לשכת לונדון" תפקיד ריאקציוני. כישלונה של התארגנות זו הוא בלתי נמנע לחלוטין.
6. הגדרת מדיניות הקומינטרן כצנטריזם ביורוקרטי שומרת על מלוא כוחה גם כעת. למעשה רק הצנטריזם מסוגל לזינוקים קבועים מבגידות אופורטוניסטיות להרפתקנות אולטרא שמאלית; רק הביורוקרטיה הסובייטית רבת הכוח מסוגלת להבטיח בסיס יציב במשך עשר שנים למדיניות ההרסנית של זיגזגים.
צנטריזם ביורוקרטי להבדיל מהתארגנויות צנטריסטיות שהתגבשו מתוך הסוציאל-דמוקרטיה, הוא תוצר התנוונות הבולשביזם; הוא שומר - בצורה קריקטורית - כמה מסימניו, עדיין מוליך מספר ניכר של פועלים מהפכנים, לרשותו אמצעים חומריים וטכניים יוצאים מן הכלל, אולם בהשפעתו הפוליטית הוא כעת הזן הצנטריסטי המטמטם ביותר, המפרק מבחינה ארגונית והמזיק ביותר.
ההפיכה הפוליטית של הקומינטרן, ברורה כעת לכל העולם, מסמנת את ההכרח בהתפוררות נוספת של הצנטריזם הביורוקרטי. בתחום זה תפקידנו הוא להציל את האלמנטים הטובים ביותר עבור המהפכה הפרולטרית. בד בבד עם ביקורת עקרונית בלתי נלאית, נשקנו העיקרי בהשפעה על פועלים הנמצאים עדיין תחת דגל הקומינטרן הוא חדירה נוספת של רעיונותינו ושיטותינו לתוך אותם המונים רחבים העומדים כעת ברובם המכריע מחוץ להשפעת הקומינטרן.
7. בדיוק כעת, כאשר הרפורמיזם נאלץ להתכחש לעצמו בהשתנותו או במותו לתוך הצנטריזם, נעצרות, בניגוד לכך, כמה קבוצות של צנטריזם שמאלי, בהתפתחותן ואף נסוגות. נראה להן כי הרפורמיסטיים כבר קלטו כמעט הכל, וכעת מה שהכרחי הוא לא לשחק בתביעות מופרזות, ביקורת, פראזיולוגיה קיצונית, ואז אפשר יהיה במכה אחת ליצור מפלגת המונים "מהפכנית".
במציאות, מסוגל הרפורמיזם, המאולץ בכוח המאורעות לכפור בעצמו, באין לו פרוגרמה ברורה, אף לא טקטיקה מהפכנית, להרדים את הפועלים בהשרישו בהם את הרעיון שהתחייה המהפכנית של מפלגתם כבר הושגה.
8. עבור מרכסיסט מהפכני המאבק נגד רפורמיזם מוחלף כעת כמעט לחלוטין על ידי המאבק נגד צנטריזם. ההצגה הגלויה בלבד של מאבק חוקי מול לא חוקי, של אמצעים שלווים מול אלימות, של דמוקרטיה מול דיקטטורה אינה קולעת כיום ברוב המקרים משום שהרפורמיסט המופחד, בהתכתשו לעצמו נכון לקבל את הנוסחאות ה"מהפכניות ביותר" אם אין הן תובעות מעצמו הינתקות סופית מחוסר-ההחלטות, חוסר ההחלטה וההמתנה מלאת הציפיות של עצמו. המאבק כנגד אופורטוניסטים מסתתרים או מוסווים חייב לכן להיות מועבר בעיקר לשטח של מסקנות מעשיות מתביעות מהפכניות.
לפני שבקבל ברצינות דיבורים על "דיקטטורה של הפרולטריון" עלינו לתבוע הגנה רצינית כנגד פשיזם, ניתוק מוחלט מן הבורגנות, בנייה שיטתית של מיליציה פועלית, אימונה ברוח מיליטנטית, יצירה של מרכזי הנגה בין-מפלגתיים, צוותות אנטי-פשיסטיים, סילוק של בוגדים פרלמנטריים, איגוד-מקצועיים, גם מלחכי פנכה של הבורגנות, קרייריסטים.
בדיוק במישור זה חייב המאבק העיקרי כנגד הצנטריזם להיעשות. כדי להמשיך במאבק זה בהצלחה יש לשמור על יד חופשית, כלומר, לא רק לשמור על עצמאות ארגונית מלאה, אלא גם על חוסר פשרנות ביקורתי בקשר לנצרים ה"שמאליים" ביותר של הצנטריזם.
9. בולשביקים-לניניסטים בכל הארצות חייבים להכיר בברור את התכונות המיוחדות של השלב החדש במאבק למען האינטרנציונל הרביעי. המאורעות באוסטריה ובצרפת נותנים דחיפה רבת-עצמה להיערכות-מחדש של כוחות הפרולטריון בכיוון המהפכני, אולם דווקא העקירה של רפורמיזם גלוי על ידי צנטריזם מפתחת כוח משיכה חזק כלפי קבוצות צנטריסטיות שמאליות (SAP, OSP) אשר רק אתמול היו קרובות להתאחד עם הבולשביקים-לניניסטים.
התהליך הדיאלקטי יכול ליצור על פני השטח את הרושם שהאגף המרקסיסטי היא שוב "מבודד" מן ההמונים. הונאה מחפירה! שינויי הכוון של הצנטריזם שמאלה וימינה נובעים מעצם טבעו. יהיו עוד עשרות ומאות אפיזודות כאלה בדרכנו. יהיה זה מורך-הלב העלוב ביותר לפחד להתקדם רק משום שלא כל החברים לנסיעה עתידים להגיע עד לסופה ממש.
אם תהיינה הפניות האופורטוניסטיות החדשות של בני בריתנו הצנטריסטים נסיבתיות או סופיות (במציאות תהיינה הן משני הסוגים) התנאים הכלליים ליצירת האינטרנציונל הרביעי על הבסיס של בולשביזם אמיתי הופכים יותר ויותר רצויים.
הרדיפה של ה"שמאליים-הקיצוניים" אחר השמאליים הפשוטים, של השמאליים אחרי המתונים, של המתונים אחר הימניים, כמו הרדיפה של אדם אחר צלו, אינה יכולה ליצור ארגון המונים יציב: הניסיון האומלל של המפלגה הסוציאליסטית העצמאית בגרמניה (USP) שומר כעת גם הוא את מלוא כוחו.
תחת לחץ המאורעות בעזרת ביקורתנו וסיסמאותינו, ידרכו הפועלים המתקדמים על ההיסוסים של המנהיגים השמאליים-צנטריסטים ביותר, ואם יהיה צורך, גם על המנהיגים עצמם. בדרך לאינטרנציונל חדש לא ימצא האבנגרד הפרולטרי תשובות אחרות מאשר אלו אשר עובדו על ידי הבולשביקים-לניניסטים על הבסיס של ניסיון בינלאומי במשך עשר שנים של מאבק תיאורטי ומעשי בלתי פוסק.
10. במשך השנה האחרונה גדלה השפעתנו הפוליטית במספר ארצות. נהיה מסוגלים לפתח ולהרחיב הצלחות אלה בזמן קצר יחסית בתנאים הבאים:
א. לא להתחכם לתהליך ההיסטורי, לא לשחק במחבואים אלא לומר את הדברים כמו שהם.
ב. לתת לעצמנו דין וחשבון תיאורטי על שינויים במצב הכללי אשר, בתקופה הנוכחית, לעיתים קרובות, מופיעים כפניות חדות.
ג. לשים לב בזהירות להלך הרוח של ההמונים ללא דעות קדומות, ללא אשליות, ללא רמאות-עצמית, במטרה להעריך נכון את יחסי הכוחות בתוך הפרולטריון, להימנע מאופורטוניזם כמו מהרפתקנות ולהוליך את ההמונים קדימה.
ד. בכל יום, בכל שעה לענות בברור לעצמנו מה צריך להיות הצעד המעשי הבא, להכין ללא לאות צעד זה ועל הבסיס של ניסיון חי להסביר לפועלים את ההבדלים הנובעים מעקרונות שבין בולשביזם ובין כל שאר המפלגות והזרמים.
ה. לא לערבב משימות טקטיות של חזית מאוחדת עם המשימה ההיסטורית הבסיסית: היצירה של מפלגות חדשות ואינטרנציונל חדש.
ו. לא להזניח אף את בן הברית החלש ביותר למטרות של פעילות מעשית.
ז. לעקוב בזהירות אחר בן-הברית השמאלי ביותר כיריב אפשרי.
ח. להתייחס בתשומת-הלב הרבה ביותר אל אותן קבוצות הבעות כלפינו; להאזין בסבלנות ובזהירות לביקורתם, ספקותיהם ופקפוקיהם; לעזור להם להתפתח בכיוון המרכסיזם; לא להיבהל מהקפריזות, האיומים והאולטימטומים שלהם (צנטריסטים הם תמיד מלאי קפריזות ורגישים), לא לעשות שום ויתור כלפיהם בעיקרון.
ט. ושוב: לא לפחד להצהיר מה המצב לאמיתו.
[1] מאמר זה התפרסם לראשונה ב"מיליטנט", ביטאון מפלגת הפועלים הסוציאליסטית בארה"ב, ב-17.3.1934
[2] תפיסת השלטון על ידי הדיקטטור דולפוס ודיכוי בנשק של התנגדות מעמד הפועלים הוינאי.
[3] ז'והו - מנהיג האיגוד המקצועי הס.ד. בין שתי מלחמות העולם .
[4] אקלקטי: עשוי טלאים.
[5] מנהיגים מנשביקים ברוסיה.
[6] בורדיגה - מנהיג הפלג השמאלני (הרוב) במפלגה הקומוניסטית האיטלקית בתחילתה, הוצא מן המפלגה ב-1926. ראה: לנין, השמאלנות - מחלת הילדות בקומוניזם.
[7] הסטליניזם הכשיל את השביתה הכללית ב-1926 באנגליה על ידי קשירת הפועלים הקומוניסטים אל הביורוקרטיה האיגוד מקצועית של הלייבור, תוך הקמת ארגון משותף לאגודים המקצועיים האנגלים והסובייטים.