נכתב על ידי: רוזה לוקסמבורג
שנת פרסום: 1894
תרגום לעברית: אבי גולדברג
זכויות: כל זכויות התרגום והערות לאבי גולדברג ©
קידוד רשת: גל.י
הרעיון לחגוג יום חג חד פעמי לפרולטריון ,כאמצעי להשגת יום עבודה בן שמונה שעות נהגה לראשונה באוסטרליה. העובדים שם החליטו בשנת 1856 לארגן יום שבתון שלם, שישמש למפגשים, לאירועי בידור וכתמריץ למען קידום רעיון יום העבודה בן שמונה שעות. היום החגיגי הזה תוכנן בתחילה לתאריך 21 באפריל, הפועלים האוסטרליים התכוונו לקיימו באופן חד פעמי, רק בשנת 1856,אבל לאירוע הראשון הזה הייתה השפעה מרוממת ומתסיסה כל כך על המוני הפרולטריון באוסטרליה, כך שהוחלט לקיים את החג הזה מידי שנה להחיות אותו ולעצבו כחג קבוע בלוח השנה.
למעשה, מה יכול לתת לעובדים יותר אומץ ואמונה בכוחם מאשר הפסקת עבודה המונית, והכרזת יום שבתון שהם קבעו אותו בעצמם? מה יכול היה להעניק יותר אומץ לעבדים הנצחיים של המפעלים והסדנאות מאשר רעיון זה של שליטה בגורלם? לפיכך, הרעיון של חגיגת יום הפרולטריון התקבל במהרה ומאוסטרליה נפוץ הרעיון למדינות אחרות עד שלבסוף נחגג על ידי העמלים בכל מדינות העולם התעשייתי. הראשונים לאמץ אחר הדוגמה של העובדים האוסטרליים היו העובדים האמריקאים. ב-1886 הם החליטו שהאחד במאי יהיה יום השבתון הבינלאומי. ביום זה 200,000 פועלים הניחו את כליהם ונטשו את מקומות עבודתם ויצאו בדרישה ליום עבודה מקוצר בן שמונה השעות. בשנים שלאחר מכן מנעו רשויות החוק ,המשטרה ובתי המשפט האמריקאים מהעובדים לחזור על הפגנה זו. עם זאת, ב-1888 הם חידשו את החלטתם והחליטו שהחגיגה הבאה תהיה במאי 1, 1890
בינתיים, התחזקה תנועה העבודה באירופה והוציאה אל הפועל את הרעיונות הסוציאליסטים שרווחו . הביטוי החזק ביותר של תנועה זו התרחש בקונגרס הבינלאומי לעובדים בשנת *1889. בקונגרס זה, בהשתתפות מאות נציגים, הוחלט שיום בן שמונה-שעות עבודה חייב להיות הדרישה הראשונה של כול העובדים.
בהמשך העלה נציג האיגודים הצרפתיים, הפועל לאבין מבורדו, את ההצעה על פיה יוכרז יום שבתון כללי לכול פועלי העולם כדי להפעיל לחץ למימוש הדרישה ליום העבודה המקוצר. נציג העובדים האמריקנים הביא לתשומת לבם של נציגי הקונגרס את החלטת חבריו ,לשבות באחד במאי 1890, והאינטרנציונל החליט לאמץ את התאריך הזה כיום חג העובדים ברחבי העולם.
כמו במקרה הקודם שהתרחש , כשלושים שנה לפני כן באוסטרליה, העובדים באמת חשבו רק על הפגנה חד פעמית. הקונגרס החליט כי העובדים בכל הארצות יפגינו יחד למען יום העבודה בן שמונה שעות באחד במאי 1890. איש לא דיבר על כך שהאירוע יחזור ויתקיים שוב ושוב במשך השנים הבאות . אף אחד לא יכול היה לחזות את ההצלחה של הרעיון שהבזיק כברק. איש לא שער באיזו מהירות הוא יאומץ על-ידי שכבות העמלים . יחד עם זאת, לא היה די בקיום יום האחד במאי באופן חד פעמי כדי שכולם יבינו וירגישו שיום האחד במאי חייב להיות מוסד שנתי ומתמשך [...]
האחד במאי נועד להשיג את קיצור יום העבודה לשמונה שעות. אך גם לאחר שהמטרה הזו הושגה, חגיגות יום האחד במאי לא פסקו. כל עוד מאבק הפועלים נגד הבורגנים והמעמד השולט נמשך, כל עוד לא מתקיימות כל דרישות העמלים , יום האחד במאי יהיה הביטוי השנתי לדרישות הללו. וכאשר השמש תעלה על ימים טובים יותר, וכאשר מעמד העובדים בכול העולם יזכה לגאולה, כי אז האנושות תחגוג מן הסתם את יום האחד במאי לזכר המאבקים המרים ולסבל הרב של שנות העבר.
[*]האינטרנציונל השני שנוסד ב-1889 בידי קומוניסטים וסוציאל-דמוקרטים במטרה לקדם את הסוציאליזם הבינלאומי.